פסק-דין בתיק ת"א 1488/02

זוהי הפעם החמישית, אם לא יותר, שהפרשה שעומדת בבסיס פסק דין זה באה בפני בתי המשפט

ואין אלא לקוות שהפעם ייסתם הגולל על אותה פרשיה שהחלה ביום 11.1.1981.

תאור העובדות וההליכים שקדמו לתיק זה

1.   בטרם אכנס לגופם של דברים אתאר בקצרה את השתלשלות העניינים עד כה. האירועים נדונו בהכרעות שיפוטיות בערכאות שקדמו לי ופסק דין זה הינו פועל יוצא שלהן, וקשור לקביעות העובדתיות שהוכרעו שם.

2.   תחילתה של הפרשה בשנת 1971, עת רכשו התובע והנתבע 2 (להלן: "רוחולה אפרמיאן" ו/או "אפרמיאן"), ביחד עם אחר (שאינו צד להליכים המשפטיים) חלקת קרקע בנס ציונה בשטח של כ- 12,000 מ"ר. אפרמיאן רכש 50% מן הזכויות בנכס והתובע והאחר רכשו 25% כל אחד.

3.   בתחילת שנות ה- 80' התגלעה מחלוקת בין התובע לאפרמיאן שנסבה בעיקר על שאלת פיתוח הקרקע. השניים הסכימו ליישב את חילוקי הדעות שביניהם בבוררות זבל"א ("זה בוחר לו אחד"). התובע מינה כבורר מטעמו את בן דודו, יוסף שאוליאן, ואפרמיאן מינה כבורר מטעמו את נתבע 1 (להלן: "אברהם חסיד" ו/או "חסיד"). פסק הבוררות ניתן על ידי הבוררים הנ"ל ביום 11.1.1981, וחייב את התובע למכור לאפרמיאן את חלקו בקרקע בסכום השווה לסך של 228,469 דולר.

4.   בשנת 1981 שוב התגלעה מחלוקת בין התובע לבין אפרמיאן בשאלות הקשורות לפרשנות וביצוע הסכם המכר. אפרמיאן פנה לאותם בוררים שיכריעו גם בסכסוך החדש. מלכתחילה כפר התובע בסמכות הבוררים, אך בסופו של דבר השתתף "תחת מחאה" בדיוני הבוררות ובמקביל הגיש לבית המשפט המחוזי בקשה להעביר את הבוררים מתפקידם.

ביום 26.4.1982 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה. הוגשה בר"ע לבית המשפט העליון ואף היא נדחתה. בסופו של דבר הסכימו הצדדים על מינוי השופט בדימוס מאיר רובין ז"ל כבורר שלישי. לאחר מכן הוסכם כי השופט רובין ז"ל יהיה בורר יחיד.

5.   בטרם ניתן פסק הבורר הודיעו הצדדים כי הגיעו לפשרה בשאלת פרשנותו וביצועו של הסכם המכר, והבורר אישר את ההסכם.

6.   ביום 14.6.1993 הגיש התובע לבית המשפט המחוזי בתל-אביב תביעה כנגד אפרמיאן, חסיד ואדם נוסף, שאינו צד לתביעה שבפני (ת"א 1156/94). באותה תביעה התבקש בית המשפט ליתן צו המורה על ביטול פסק הבוררות מיום 11.1.1981 שניתן על ידי הבוררים, וזאת מחמת: "שהוא נגוע בתרמית חמורה" ושרק לאחרונה הגיעו לידי התובע ראיות המוכיחות טענה זו והמצביעות על כך, כי לחסיד בהיותו בורר היה אינטרס אישי בקרקע, נשוא הדיון.

בפסק דין מנומק ומפורט שניתן ע"י כב' השופטת (כתוארה דאז) ה' גרסטל, נדחתה תביעת התובע כנגד אפרמיאן, ואילו כנגד חסיד נקבע כדלקמן:

"בתפקידו כבורר בין הנתבע 1 (אפרמיאן - נ.א.) לבין התובע היה הנתבע 2 (חסיד - נ.א.), שותף לדבר תרמית ולפיה רכש בהסתר ביחד עם אביו ואחיו
חלק מזכויותיו של התובע במקרקעין והמחיר שנקבע לא היה מחיר השוק בתקופה הרלוונטית, אלא נמוך ממנו - באופן משמעותי".

7.         על פסק הדין הזה ערערו שני הצדדים לבית המשפט העליון ב-ע"א 9800/01 וערעור שכנגד ע"א 836/02.

ב-25.3.2004 - ניתן פסק הדין על ידי כב' השופט א' מצא ואליו הצטרפו כב' השופטים
מ' חשין ו-י' טירקל, ובו נקבע כי ערעורו של התובע מתקבל והוכרזה בטלותו של
פסק הבוררות הראשון . הערעור שכנגד התקבל בחלקו ונקבע בו, כי:

"אין שאוליאן (התובע - נ.א.) יכול להישמע עוד בטענה נגד עצם הסכמתו למכור את חלקו בנכס אלא רק בטענות לגבי המחיר שבו כדבריו נאלץ להסכים למוכרו. במילים אחרות: הסעד היחידי, שיהיה שאוליאן זכאי לקבלו כנגד חסיד -
ואם בית המשפט המחוזי יקבל את עמדתו ויכריז על ביטולם של הסכם הפשרה ופסק רובין, גם כנגד אפרמיאן - הוא סעד כספי שיפצה אותו על נזקיו".

8.         משכך, הוחזר הדיון לשמיעה נוספת בבית המשפט המחוזי בתל-אביב ונדון שוב בפני כב' השופטת ה' גרסטל. בטרם החל הדיון לגופו הסכימו הצדדים בישיבה מיום 5.5.2004           ב-בש"א 9150/04, כדלקמן: